סקר שני במספר שערכו האקדמיה הצעירה הישראלית וארגון אפיק באקדמיה על התמודדות הסגל האקדמי בישראל עם הקשיים שהתהוו בעקבות אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" מצביע על ירידה מדווחת של כ-25% במספר המאמרים שנשלחו לפרסום בשנה האחרונה לעומת השנה שלפני האירועים הללו. מדובר בפגיעה ישירה בליבת העשייה האקדמית – ייצור ידע והפצתו.

 

לקריאת תוצאות הסקר 

 

לצד הפגיעה בתפוקה המחקר מצביע על פגיעות קשות נוספות, פגיעות שרבים במדינה חוו אותן: כ-4.3% מהמשיבים דיווחו על פגיעה ישירה בהם או בבני משפחתם במהלך המלחמה, 4% פונו מבתיהם, ו-11.9% ציינו כי חברי קבוצות המחקר שלהם או בני משפחותיהם פונו. כ-12.3% מהמשיבים חוו פגיעה ניכרת, בעיקר בתפקוד היום-יומי, בגלל שירות מילואים. בנוסף, גברים דיווחו על פגיעה רגשית נמוכה יותר מנשים.

 

נתונים אלה ממחישים כי הירידה בפעילות האקדמית מתרחשת על רקע מציאות מורכבת ומתמשכת.

 

עוד עולה מהסקר כי עם הירידה בתפוקה חלה החמרה במדדי העזיבה – נרשמה עלייה של כ-11% במדדי הסיכוי לעזיבת הארץ לעומת שנת 2023, וכן הייתה עלייה חדה בשיעור המדווחים על סיכויי עזיבה גבוהים (מספר האנשים שסימנו דירוג מעל 6 בסולם של 1 עד 10 עלה מ-32.9% ל-45.3%), במיוחד בקרב חברי סגל ללא קביעות ובדרגות נמוכות. נוסף על זה נרשמה עלייה ניכרת בנקיטת צעדים קונקרטיים לעזיבה, כגון הוצאת דרכון זר (11.5% בשנת 2023 לעומת 18.4% בסקר הנוכחי).

 

הדוח החדש מציג את ממצאיו של סקר שנערך במאי 2025, בשבועות שלפני המערכה האינטנסיבית הראשונה מול איראן, ובחן את השפעות מלחמת "חרבות ברזל" על הסגל האקדמי בישראל, ובעיקר על סגל אקדמי בכיר. בסקר השתתפו 739 חברי וחברות סגל, והרכב אוכלוסיית המשיבים דומה ברובו לזה שהיה בסקר הקודם, שנערך בראשית הלחימה (2023).

 

עוד דיווחו הנשאלים על –

ממצאי הסקר מצביעים על שחיקה מתמשכת ומעמיקה במצבם האישי והמקצועי של חברי הסגל האקדמי בישראל לצד גידול בסיכויים לזליגת מוחות. הדוח מדגיש צורך דחוף בנקיטת צעדי מדיניות מערכתיים וממוקדים, ובעיקר תמיכה בחוקרים צעירים, חיזוק הקשרים הבין-לאומיים ושיקום תנאי העבודה והמחקר באקדמיה הישראלית.

 

עם זאת אין ממצאי הסקר מצביעים בהכרח על כרסום בתחושת השייכות. ממחקר אחר של האקדמיה הצעירה הישראלית, שנערך גם הוא במאי 2025 וכלל ראיונות עם 40 חוקרות וחוקרים מובילים באקדמיה הישראלית, עולה תמונה ברורה של מחויבות עמוקה של האקדמיה לישראל: 93% ציינו כי הקשר החזק לישראל הוא הסיבה העיקרית להישארותם בארץ ובאקדמיה כאן, ממניעים ציוניים, אידאולוגיים, תרבותיים וחברתיים. כלומר, מרבית חוקרי האקדמיה בישראל חווים תחושת שייכות ומחויבות עמוקה בד בבד עם התמודדות עם שחיקה מצטברת ועם תחושת פגיעה מתמשכת בחייהם המקצועיים והאישיים.